אני פה בשם האתיקה. אתיקה – מילה שמעוררת קצת אי נוחות או אולי סימני שאלה, מדוע? – כי היא נוגעת בתחום האפור של מצבים שאינם מוגדרים במפורש בחוקים, בתקנות, בכללים… או מוגדרים באופן שנתון לפרשנות עם מרחב גמישות.
באתיקה המקצועית אנחנו מדברים על כללי התנהגות של מה ראוי ומה לא, כשהם כמובן מותאמים לסביבה הארגונית והתרבותית בה אנחנו מצויים, וזה יכול להשתנות מסביבה לסביבה.
לא סתם היוונים בחרו במילה אתיקה: א – מתוך המילה "איך" , תי – מתוך המילה "תמנע", קה – מתוך המילה "קלון" . איך תימנע קלון … זו כמובן היוונית שלי מהעת החדשה…
בעצם, התנהגות אתית מתבטאת באימוץ הרמה הגבוהה ביותר של דבקות במקצועיות שלנו, גם בעבודת הביקורת אבל גם בהתנהגותנו החברתית מול הסביבה בה אנו פועלים.
לדוגמא: האם מותר/ראוי לצאת לבילוי עם מי מהמבוקרים שלנו?
או, לבטים שאנו חווים במציאת האיזון הנכון בין הצורך לשמור על דיסטנס עם המבוקרים, כדי שהביקורת תראה אובייקטיבית ומקצועית, ומנגד הצורך להתקרב לעובדים המבוקרים במידה שתאפשר להם להפתח בפני המבקר ולקבל מהם אינפורמציה שלא כתובה בשום פרוטוקול. כמו שאנו יודעים, "שטינקר אחד שווה אלף דפים". ויש עוד דילמות שכאלה…
כאן אזכיר כי יש לנו באיגוד את כללי האתיקה שחלים על המבקרים הפנימיים בעבודתם ונותנים לנו את קווי הפעולה המצופים מהמבקר, והם פורסמו כחלק מהכללים המקצועיים של ה-IIA.
באופן כללי, אני רוצה לציין בסיפוק שבאיגוד המבקרים שלנו נושא האתיקה המקצועית זוכה למקום מכובד:
• יש לנו ועדת אתיקה פעילה – ואתם החברים מוזמנים לפנות לועדה בשאלות או סוגיות אתיות.
• יש לנו פינה קבועה במידעון של האיגוד שקרויה "עט לאתיקה", ובה מתפרסם בכל פעם דיון בסוגיות אתיות.
• ולאחרונה, ממש חדש מהחודש האחרון, אושר בדירקטוריון של האיגוד קוד אתי לחברי הנהלת האיגוד, בקשר לפעילות של הדירקטורים באיגוד, בחינת דוגמא אישית.
אבל כאן, אני מבקשת להעלות היבט אחר של הציפיות מהמבקר, לא רק להתנהג באופן אתי בעבודתו, אלא להדגיש את מקומו של המבקר בתרבות האתית של הארגון בו הוא פועל. המבקר צריך להוביל לרמה ראויה של תרבות אתית בארגון, הוא נושא הדגל בעניין זה, ועליו לדחוף לתוכנית עבודה, למדיניות ברורה, לטיפול בתלונות ולאכיפה כשצריך.
פעמים אומרים לנו – אצלנו יש קוד אתי. קיומו של קוד אתי בלבד זה לא מדיניות אתיקה, זה רק רכיב אחד בתוכנית.
פעמים אומרים לנו – יש לנו יועץ משפטי והוא ייתן חוות דעת. עם כל הכבוד למקומם של היועצים המשפטיים, הם אינם תמיד מייצגים את את המותר והאסור בצד הערכי והאתי. וכשההנהלה מסתפקת בחוות הדעת המשפטית הקובעת שלא הייתה עבירה על החוק, על המבקר לקום ולומר – יש עוד מימד מעבר להיבט המשפטי שאנו רוצים לאמץ. זה הנורמות, רמת האתיקה. לא לתת יד למה שנקרא "חוקי – אבל מסריח" ולכך נדרשת מנהיגותו של המבקר הפנימי.
חשוב לעמוד על האבחנה שבין אתיקה למשפט – בין הראוי לבין המותר והאסור. תפקידנו כמבקרים להציג את הנורמות הערכיות הראויות לאימוץ ולא להסתפק במה שהחוק מגדיר ככשר.