מאת: אילה ורדי, רו"ח
הקדמה
השבוע פורסם ב"הארץ"(TheMarker) כי מבקר הפנים של "בזק" עזב את תפקידו עקב פגיעה בסמכויותיו ע"י המנכ"ל וכי הדירקטורים לא ידעו על כך.
בגוף הידיעה נאמר: "בדירקטוריון בזק טוענים שהעובדה שחברי הדירקטוריון לא שמעו ממקור ראשון את סיבת העזיבה של מבקר הפנים של החברה היא כשל והליך פסול. כמו כן, הדבר לא אפשר לדירקטוריון לחקור את מעמדה של הביקורת הפנימית בבזק – שדו"ח הבודק החיצוני גילה כי התערערה לגמרי בחודשים האחרונים. הבודק החיצוני בבזק ציין כי מבקר הפנים חדל להיות מוזמן לישיבות הדירקטוריון ולישיבות ועדות הביקורת שאינן עוסקות בדוחות ביקורת פנים – מצב שהוא בלתי תקין".
בין שהידיעה שפורסמה מדוייקת ובין אם לאו, הפרשה מעלה את שאלת מעמדו ותיפקודו של מבקר הפנים מול ההנהלה והדירקטוריון. כיצד ניתן להבטיח שעצמאותו של המבקר הפנימי תישמר ותרומתו לשיפור הבקרות בארגון לא תיפגע כתוצאה מאינטרסים זרים של בעלי תפקידים שונים.
לדעת הכותבת, הפתרון מצוי, בין השאר, בסוגיית אופן ההתקשרות עם המבקר הפנימי – כשכיר או כעצמאי הנותן שירותים מקצועיים.
המבקר הפנימי ב"בזק" היה שכיר וככזה היה תלוי במנכ"ל ובמנגנוני ההנהלה הביצועית אותם נדרש לבקר. גם אם פורמלית כפיפותו היתה ליו"ר הדירקטוריון, הרי שבחיי היום יום, נדרש לעבוד תחת הנחיות המנכ"ל ובמגבלת האמצעים שהועמדו לרשותו ע"י המנכ"ל. האם יתכן שלמצב זה היתה השפעה על הפגיעה במעמדו?
במאמר זה ננסה לבחון את השאלה הנ"ל וכן לבחון האם קיימים מצבים בהם מתקיימים יתרונות עדיפים בהעסקת מבקר פנים עצמאי על פני שכיר – מבלי לפגוע ברמת המקצועיות.
רקע
תופעת השימוש במבקרים פנימיים בהתקשרות חיצונית הולכת ומתרחבת בשנים האחרונות. חוק הביקורת הפנימית, שנחקק בשנת 1992, חייב גופים רבים "ציבוריים" שתקויים בהם ביקורת פנימית בידי מבקר פנימי. מרביתם של גופים אלה, שביקשו להיענות לחוק, העריכו כי מבחינת היקף הפעילות שלהם, וצרכיהם (וגם בשל הרצון לחסוך בעלויות), אינם חפצים למלא את הדרישה במישרה מלאה או במישרת תקן.
הפתרון שנמצא במצב שכזה, הוא להתקשר עם מבקר פנימי, כנותן שרותים חיצוני, ולהתאים את היקף ההתקשרות לצרכים המשתנים מעת לעת.
קיימים "בשוק" מספר סוגים של מבקרים פנימיים עצמאיים. חלקם הגדול הם רואי חשבון שעוסקים, בין שאר עבודותיהם בראיית חשבון, גם בעבודות ביקורת פנימית.
בפרומים ציבוריים שונים, היו כאלה (ביניהם לשכת המבקרים הפנימיים בישראל) שהביעו דאגה מן התופעה הנ"ל. הועלתה גם הצעה לתיקון חוק הביקורת הפנימית (ע"י חברי הכנסת יחימוביץ ואלדד) שבה נכללה דרישה שהמבקר יהיה עובד הגוף הציבורי שבו מקויימת הביקורת הפנימית.
האמנם יש מקום לדאגה מן התופעה? באילו מצבים? האם יש יתרונות יחודיים למבקר בהתקשרות חיצונית?
דיון
התפיסה ה"קלאסית" של קיום ביקורת פנימית בידי עובד שהינו שכיר בארגון שבו מתבצעת הביקורת, מבוססת על ההנחות הבאות:
א. הביקורת הפנימית היא שרות בתוך הארגון ולכן ראוי שתהא מופקדת בידי עובד הארגון.
ב. הצלחתו של מבקר הפנים בתפקידו, ויכולת תרומתה של הביקורת הפנימית לארגון,
מותנית במעורבותו של המבקר בארגון והיכרותו מקרוב את התהליכים והאנשים
שבו. היכרות מקרוב שכזו בד"כ מושגת ע"י מיקום פנימי בארגון.
אולם, לדעת הכותבת, יסודות אלו יכולים להתקיים גם במצב של מבקר פנימי עצמאי, כקבלן נותן שרותים, בתנאים מסויימים.
אכן אנו ערים לתופעה של רואי חשבון עצמאיים, שמבקשים לקבל "תיקים" של ביקורת פנימית. התחרות בנושא זה בין משרדי רואי החשבון היא קשה ומחריפה משנה לשנה.
חשוב ביותר שרואי החשבון המתמודדים על תפקידים של מבקרים פנימיים, יבינו את הייחודיות של התפקיד ואת המשמעויות הנלוות. לצערי, ב"שטח" הדברים לא תמיד כך.
כאשר רואה חשבון מקבל על עצמו לשמש בתפקידו של מבקר פנימי בארגון, הוא אינו נציג של פירמת רואי חשבון. ההתקשרות היא אישית, ובהתאמה – האחריות. זהו מצב שונה מההיכרות עם עבודתו הרגילה של רואה חשבון בתפקידו כמבקר הדוחות הכספיים (כמובן, לא אותו רואה חשבון לשני התפקידים). רואה החשבון שמקבל "תיק" של ביקורת פנימית צריך להיערך בהתאם. זהו אינו עוד "תיק" בטיפול המשרד. עבודת הביקורת הפנימית מחייבת להקדיש זמן רב באופן אישי להיכרות עמוקה עם הארגון המבוקר ולהיות מעורב בנעשה בו. חשוב לשהות במקום כדי שגם העובדים יחושו את נוכחותו של המבקר.
ניתן להעסיק עוזרים בביצוע המטלה, במידה מוגבלת, אך יצירת התשתית של קשרי עבודה נכונים ואמון בין המבקר לאנשי הארגון יכולה להיעשות רק ע"י המבקר הפנימי בעצמו. התשתית הזו תלווה את נמבקר בכל תקופת עבודתו כל עוד שהוא אישית יקפיד לשמרה. אמינותו של המבקר ומידת רצינותו לתפקיד תלויים בכך.
זאת ועוד, ייחודיות התפקיד של מבקר פנימי אינה מאפשרת לכל רואה חשבון להציע עצמו למלא את התפקיד. אין זה מצב "אוטומטי" שכל רואה חשבון מתאים לעסוק גם בביקורת פנימית, כשם שלא כל רואה חשבון עוסק בייעוץ פיננסי או הערכות שווי וכד', שהן "נישות"
בתחומים נלווים למקצוע ראיית חשבון.
ההשכלה בראיית חשבון מהווה בסיס טוב, אך לא מספיק, למילוי מוצלח של תפקיד המבקר הפנימי. בנוסף להשתלמויות בתחום הביקורת הפנימית נדרשות תכונות נוספות של אישיות ודרכי חשיבה הולמים וידע משלים בתחומים נלווים כגון: מערכות מידע, משפטים, כלכלה ועוד.
ההבנה לתנאים הנ"ל צריכה להתקיים גם מצד הארגון המבקש להעסיק מבקר פנימי עצמאי.
על הארגון לבחון את התאמתו של המועמד לביצוע התפקיד מבחינת כישוריו, נסיונו המקצועי, דרכי עבודתו, אישיותו, ובנוסף – מידת יכולתו להתפנות משאר עיסוקי משרדו לצורך מעורבות אישית בביצוע הביקורת הפנימית.
במידה שהתנאים שצויינו לעיל מתקיימים, כלומר – רואה החשבון נערך כראוי לדרישות התפקיד (מבחינת סדרי עבודתו) והוא ניחן בכישורים המקצועיים המתאימים (שאינם רק תעודת רואה החשבון) אזי נשאלת השאלה – האם סיכויי הצלחתו בתפקיד טובים יותר במעמד של קבלן חיצוני מאלו של המבקר הפנימי שהינו שכיר בארגון.
לדעת הכותבת, התשובה במפורש חיובית. למבקר הפנימי העצמאי יש יתרון על השכיר וזאת בשל סוגיית אי התלות שהינה בולטת יותר במצב זה.
דרישת האי-תלות היא כידוע חיונית להצלחת תפקיד המבקר, והכוונה היא לא רק לאי תלות מקצועית ע"י הכפפת המבקר לדרג הגבוה ביותר בארגון, אלא גם למצב נפשי וחברתי שבו נתון המבקר. למבקר פנימי שנמנה עם אחד העובדים בארגון יהיה קשה לחוש אי תלות ואובייקטיביות לאורך זמן. הסיכוי שהעובדים והמנהלים יראו בו כתובת אמינה להעברת מידע רגיש ויהיו נכונים לשתף פעולה ביישום המלצות הביקורת, הוא רב יותר כאשר המבקר הינו עצמאי, ונתפש בעיניהם כבעל מקצוע העומד בזכות עצמו, ללא קשר למינוי שקיבל כמבקר.
בנוסף, במקרים רבים, המבקר הפנימי העצמאי נותן שרותיו למספר גופים ועקב כך רוכש נסיון מוגבר והיכרות מגוונת למדי של מערכות בקרה ותיפעול. היכרות מגוונת זו יכולה לעמוד לעזר רב לארגון כאשר המבקר יוכל לאתר ליקויים ולהמליץ על פתרונות שכבר יושמו בארגונים אחרים.
בהנחייה מקצועית מס' 13 של לשכת המבקרים, העוסקת בנושא "אי תלות ואובייקטיביות הביקורת הפנימית", ניתנה הדעת למצבים של התקשרות עם גורם חיצוני לביצוע עבודת הביקורת הפנימית.
ההנחייה מחייבת במצבים אלה לבחון שעיסוקיו האחרים של המבקר העצמאי אינם יוצרים ניגוד עניינים לתפקידו כמבקר פנימי. לגבי תנאי ההתקשרות, ההמלצה לעצמאים היא לכלול בחוזה ההתקשרות לביצוע הביקורת הפנימית את אימוץ הוראות סעיף 12 לחוק הביקורת הפנימית, כמנגנון מוסכם להפסקת ההתקשרות. (להזכיר, סעיף 12 הוא זה שקובע את הפרוצדורה הנוקשה להפסקת עבודת המבקר.)
בדרך זו תובטח גם איכות עבודת הביקורת הפנימית שלא תושפע מחשש לאי הארכת הסכם ההתקשרות.
לסיכום,
כאשר מתקיימים התנאים הנכונים להעסקת מבקר פנימי בהתקשרות חיצונית (תנאים הנוגעים להיקף עבודת הביקורת הפנימית, לכישורי המבקר, דרכי עבודתו וכו') – ניתן למצוא עדיפות בהתקשרות של קבלן חיצוני, שאי תלותו בולטת יותר והוא נתפס בעיני המבוקרים כמקצוען בזכות עצמו.
הכותבת הינה בעלת משרד למתן שירותי ביקורת פנימית ומשמשת כמבקרת פנימית עצמאית בתאגידים ציבוריים ופרטיים.